הניסיונות הזריזים להבין, להסביר ולתרץ את הירי בסלומון טקה מקוממים לא פחות מהירי עצמו. קריאתו של מפכ”ל המשטרה ליוצאי אתיופיה להתאזר בסבלנות ולגלות איפוק — במקום להכריז על מצב חירום במשטרת ישראל, כדי שזו תערוך חשבון נפש נוקב על יחסה ליוצאי אתיופיה — היא סימפטומטית לאטימות הארגון שבראשו הוא עומד.
הצעירים יוצאי אתיופיה שיוצאים למחות ולהפגין ברחבי הארץ עושים זאת תחת קריאה פשוטה, אלמנטרית, אנושית: דמנו לא הפקר! כמה צעירים אתיופים עוד צריכים למות כתוצאה מאלימות משטרתית כדי שהחברה הישראלית תתעורר, כדי שתחלחל אצלה ההבנה שצבעו של טקה הוא זה ש”מסביר” את הקלות הבלתי נסבלת שבה שוטר שולף אקדח ויורה בו, אפילו שלא נשקפת כל סכנה לחייו?
נכון, יש להמתין לתוצאות החקירה; נכון, יש לרדת לחקר האמת. אבל המספרים מספרים סיפור נרחב ומתמשך שקשה להתעלם ממנו. בשנים 2015–2017 חלה עלייה דרסטית במספר התיקים שנפתחו ליוצאי אתיופיה, זאת על פי נתוני המשטרה עצמה. טקה מצטרף לרשימה של צעירים יוצאי אתיופיה שמתו כתוצאה מאלימות משטרתית.
הדרישה לחכות לתום חקירת מח”ש נשמעת סבירה, אבל כשמביאים בחשבון את מקרי העבר — קשה להאמין שהיא תוליד בשורה. התיק נגד השוטר שירה ביהודה ביאדגה ז”ל נסגר; השוטרים שעצרו את יוסף סלמסה ז”ל והשאירו אותו זרוק אזוק מחוץ לתחנת המשטרה שוחררו ללא פגע; גם עם השוטר שהכה את דמאס פקדה לא מיצו את הדין. אם כך, מדוע קיימת בכלל ציפייה שמח”ש תערוך חקירה רצינית?
המחדלים של מח”ש בחקירת המקרה של ביאדגה זעקו לשמים. אנשיה נמנעו מלגבות עדות מאחת העדות המרכזיות באירוע, והפיצו שקרים כבר למחרת (“סרטון ערוך”). ראשת מח”ש, קרן בן מנחם, שיגרה מסר מקומם: “יש להימנע ככל שניתן ממעצר של שוטרים החשודים בפלילים ומהבאתם לבית המשפט כל עוד לא שהסתיימה החקירה”. על מערכת היחסים בין המשטרה לגוף שאמור לפקח עליה, מח”ש, משלמים צעירים ממוצא אתיופי. הם מתים, ואיש אינו טורח למצות את הדין עם השוטרים האלימים ועם שולחיהם.
עד כה לא גובשה מדיניות שיש בה כדי להתמודד באמת עם התופעה המקוממת הזאת. לא די שמח”ש פועלת בנרפוּת, גם מערכת אכיפת החוק מגלה אזלת יד ביחס לשוטרים אלימים. במקום לאמץ מדיניות של אפס סובלנות לאלימות משטרתית, היא נוהגת בהם בסלחנות מבישה.
גם התקשורת כושלת במשימתה. השאלות המתבקשות שלא נשאלו הן מדוע השוטר שוחרר למעצר בית למחרת הירי, ומדוע הוטל צו איסור פרסום על שמו.
כמו כן, משטרת ישראל אינה משתפת פעולה עם ארגוני חברה אזרחית, היכולים לסייע בהכשרתם של שוטרים. הכשרה שכוללת התמודדות עם גזענות ודעות קדומות. המשטרה כושלת גם בהכשרה של שוטרים קהילתיים. בלי שיינקטו צעדים משלימים אלה — ענישה חמורה והרתעה מצד אחד, וחינוך נגד גזענות מצד שני, דמם של צעירים יוצאי אתיופיה ימשיך להיות הפקר, דבר שיפגע בלכידותה של החברה הישראלית כולה.
הכותבת היא יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה
פורסם במקר ב “הארץ“, 02.06.2019
