מדוע נשמעה ירייה אחרי שיהודה נוטרל?

הסיפור של יהודה ביאדגה ז”ל מסרב לרדת מהכותרות ברשתות החברתיות. בעיתונות המיינסטרימית יהודה ביאדגה ז”ל הוא לא ממש נושא. הנושא האחרון שעלה לכותרות הוא מצבו של השוטר היורה שמסתובב עכשיו עם אבטחה מחשש לחייו. מעניין האופן בו נבנה ונמסר לציבור הסיפור הזה. מראשית המקרה המשטרה השתלטה על מוחותיהם של הכתבים והעורכים ובעצם נבנתה העלילה כי ביאדגה הוא בכלל לא הלום קרב שמשפחתו התקשרה לבקש עזרה מהמשטרה כי אין באמת גורמים טיפוליים שאפשר להתקשר אליהם, אלא מדובר ברוצח פוטנציאלי. כך הוא הוצג בתקשורת המרכזית בלי שמץ עיתונות חוקרת. מהר מאוד הציבור יישר קו. קשה להאשים אותו. כשהתקשורת שמתווכת להמונים את המציאות, מועלת בתפקידה והופכת לכלב השמירה של המשטרה, מה הפלא שבתודעה הציבורית יהודה ביאדגה ז”ל הפך לרוצח מסוכן.

אחרי שהפכו את החייל הקרבי לשעבר, הלום הקרב שסבל כנראה מפוסטראומה לרוצח בפוטנציה, צצה שכנה אחת בשם דניאלה קסנובסקי שעמדה במרפסת ביתה המשקיפה על צומת הרחובות הרצל-ז’בוטינסקי. סרטון שצילמה מתעד מה שנראה כמו וידוא הריגה. יהודה ביאדגה שוכב ללא תזוזה על הכביש ואז נשמעת ירייה נוספת. קסנובסקי העלתה את הסרטון לאינסטגרם שלה. המשטרה רצה לדובריה, כתבי הפלילים והודיעה: “הסרטון ערוך ומגמתי”. השכנה קוסובסקי, שראוי לציין שאינה ממוצא אתיופי שכן כל האתיופים חשודים בהטייה טבעית, אמרה בפשטות: “אתמול קראתי שהמשטרה טוענת כי הסרטון נערך – אבל הוא לא. אני ממש לא נגד השוטרים. כשצילמתי  מתוך הדירה היה שקט, אבל בסרטון שומעים לפתע רעש שלי נשמע כמו ירי”.

שווה לחזור ולדייק את העובדות. בני המשפחה של יהודה ביאדגה התקשרו ביום שישי שעבר בשעה 14:42 למשטרה והסבירו שיהודה ביאדגה לוקה בנפשו. במשך 52 דקות אף שוטר לא הגיע לזירה. יוצאי אתיופיה רגילים ליחס הזה מהמשטרה. במשך כל הזמן הזה יהודה הסתובב ברחוב ואף אחד מהעוברים ושבים לא ראה בו איום. למרות זאת השוטרים פעלו כאילו מדובר באירוע בטחוני ויהודה ביאדגה הוא מחבל מסוכן שעומד לרצוח את כל מי שנקרה בדרכו. המשטרה מנסה להתמקד ברגע המפגש עם השוטר. אבל אין שום דרך להסביר למה המפגש הזה מצדיק שלוש יריות בפלג גוף עליון של יהודה ביאדגה. זה הקונטקסט ואנחנו נזכור את זה, למרות שמנסים להסיט את הדיון למקום אחר. מעניין שרק כשמשטרת ישראל מגיעה לטפל באירוע, הדברים יוצאים מפרופורציות עד הרצח. ומייד באות הכותרת “אם השוטר  היה מתמהמה הוא היה חוטף את הסכין בגופו”, כפי שצוטט עד ראיה.

מח”ש חייבת לגבות עדויות גם מעדים שמספרים בדיוק את ההיפך. למשל דניאלה קסנובסקי, השכנה שתיעדה מה שנראה כמו וידוא הריגה. סביר מאוד שיש עוד עדים. אבל לא בטוח שכולם אמיצים כמו דניאלה קסנובסקי. חובתה של מח”ש להגיע לשטח ולחפש אותם. אסור להסתמך רק על עדויות כמו זו של האזרח שטרח להגיע ביוזמתו למשרדי מח”ש ומסר גירסה שתומכת בשוטר היורה.

הייתכן כי אדם שהביא למותו של אדם אחר, גם אם הוא טוען להגנה עצמית, חוזר לעבודה למחרת האירוע כאילו כלום לא קרה? היכן נשמע דבר כזה? ועוד עם הנשק ששימש אותו לירי? מה עם האפשרות שירה ללא סיבה וגרם סתם ככה למותו של אדם? לא נכון לעצור רגע, לבדוק את העובדות ואולי לקחת ממנו את הנשק בשלב ראשון?

אנחנו הקורבנות

כשפורסם התיעוד שבו אלאור אזריה יורה למוות במחבל ששכב על הרצפה בלי לזוז כל הארץ רעשה. פרשת החייל היורה מחברון זיעזעה מדינה שלמה. כל מי שרואה את הסרטון של דניאלה קסנובסקי לא יכול להמנע מהקווים הזהים בין המקרים. שלוש היריות בפלג גופו העליון של יהודה ביאדגה אינן ווידוא הריגה? איך יכול להיות שהדיון הוא על שלומו של השוטר ולא על המשפחה שיושבת שבעה? איך יכול להיות שפרשת אלאור אזריה גררה בצדק דיון ציבורי סוער, משפט פומבי והעמדה לדין שבצידה הרשעה ומאסר בפועל, ועכשיו כלום? רק גיבוי משטרתי וציבורי לשוטר היורה מבת ים שממשיך בתפקידו כאילו כלום.

אבל זה לא יעבור בשתיקה. אתמול היינו מול הבית של גלעד ארדן, השר לבטחון פנים. 20 פעילים שלא מוכנים לקבל את שתיקתו. מחינו גם על הנסיון למכור לנו סיפור של “קשר לא טוב עם העדה האתיופית”. ארדן קרא “לחזק את הקשר עם העדה”, אבל הסברנו שוב ושוב שאיננו מעוניינים בקשר עם משטרת ישראל אלא מעדיפים לא לבוא איתה במגע כי הם מסוכנים לנו, אנחנו רוצים שיעשו תכניות למיגור האלימות ותרבות השקר במשטרת ישראל, אנו רוצים שהשוטרים ילמדו שביקורת ציבורית זו זכות בסיסית ולא הסתה. הביקורת הזו אמורה להעיר אותם ולהפסיק את ההתחפרות שלהם בעמדה הקורבנית, כאילו הם(!) הנרדפים ולא צעירים אתיופים שמשלמים בחייהם

הרעש ברשתות החברתיות והמחאה הקטנה אתמול כנראה הזיזו משהו. השר ארדן הודיע כי השוטר הוצא לחופשה עד סיום החקירה. הוא גם נזכר להגיע לביקור אצל המשפחה שיושבת שבעה היום ולא הסתפק בשליחת חברו למפלגה, אברהם נגוסה, שבמקום לזעוק את זעקת המשפחה המתאבלת דרש מהם לא לצאת להפגין. עלינו לזכור מי אחראי על תרבות השקר, הגזענות והאלימות נגד הקהילה האתיופית. האחריות היא של השר ארדן ושל המפכ”ל היוצא אלשיך והשיח שהשאיר אחוריו נגד הקהילה. אלו אנשים ספציפיים עם שם פרטי ושם משפחה וכתובת והם צריכים לתת את הדין. המדיניות הזו והתשובה האוטומטית בצורת סדנאות “כשירות תרבותית” הם לא הפתרון. טוב שנשארו לנו עוד כמה כלים עלובים כמו זכות ההפגנה וחופש הביטוי כדי לומר זאת.

אני מקווה שהמחאות הספונטניות ימשיכו מול ביתו של ראש מח”ש ומול ביתו של מנהל תחנת המשטרה בבת ים. נעיר אתכם ב-7:30 בבוקר וניתן לכם לישון רק ב 23:00 כפי שהחוק מתיר לנו (כולל מגפונים) עד שתוכיחו לנו שאתם ממלאים את תפקידכם כראוי ולא עסוקים בהתגוננות והתקרבנות. אנחנו הקורבנות לא אתם.

פורסם במקור באתר אגודת יוצאי אתיופיה