בשבוע שעבר הוצפו העיתונים בידיעות על הפגנות החרדים על רקע מעצרו של עריק חרדי. מפכ”ל המשטרה, רוני אלשיך, הגיב כפי שלא שמעתיו מגיב מעולם. הוא ראה את סרטוני הווידיאו שבהם נראים שוטרים מכים מפגינים באלימות, ו”הרגיש רע מאוד”.
הדרך היחידה כמעט שלנו כאזרחים להתנגד היא להביע מחאה. לרוב אנחנו מפגינים. החרדים מיטיבים לעשות זאת. המשטרה, מצדה, לא מגינה עליהם בשעה שהם מגשימים את זכותם להפגין — זכות אזרחית בסיסית. כמעט בכל הפגנה שנכחתי בה, בשלב מסוים המשטרה השתדלה לפזרה. הדרך לעשות זאת היא בניסיונות להבריח את המפגינים, או באמצעות מעצר של דמויות בולטות. כך או כך, מתחילה להתעורר אלימות — בעיקר דחיפות. לעתים קרובות שוטרים סמויים נכנסים ומתסיסים את המפגינים. בהפגנה של יוצאי אתיופיה במאי 2015, עצוב היה לראות שוטרים סמויים ממוצא אתיופי שעשו זאת (אני מקווה שלא עשו זאת שוטרים מחופשים לחרדים). להט ההפגנה בשילוב עם השוטרים המתסיסים, יוצר פיצוץ בין הצדדים.
לא ברור מדוע זכות כה בסיסית כמו זכות ההפגנה מופרת על ידי אלה שאמורים להגן עליה ועל המפגינים. אני מניחה שהמפגינים החרדים לא באו להתעמת עם השוטרים, אלא להביע את מורת רוחם על מעצרו של הצעיר החרדי.
המפכ”ל ראה את המראות והרגיש רע מאוד. לא התקשיתי להיזכר במקרים אחרים שבהם נקטה המשטרה אלימות נגד מפגינים — לרוב אלשיך לא הגיב. בתגובה מעניינת אחת הוא נתן גיבוי לשיטור־יתר המופנה נגד הקהילה האתיופית, כאשר טען שאך טבעי ששוטר יחשוד בבחור אתיופי, וביסס זאת על “מחקרים” בהגירה. גם אני יכולה לכתוב שעל פי מחקרים, מפכ”לי משטרות בעולם נוטים לשקר ולטעון שזה מבוסס על מחקרים, כדי להסיר מעליהם אחריות לנעשה בארגונם. הנה, כמה פשוט.
טענה נוספת, שהועברה לציבור דרך בנו של המפכ”ל, היתה כי המפגינים האתיופים הוסתו על ידי אנרכיסטים. ברור — צעירים אתיופים הם לא חרדים או צעירים משדרות רוטשילד, הם עדר שהולך אחרי עשרה אנרכיסטים. לא ידעתי שיש בישראל תנועה אנרכיסטית כל כך רצינית, שיכולה להסית אלפי מפגינים שאפילו ההנהגה האתיופית (הדתית, הצעירה וזו שפועלת במגזר הציבורי) לא יכלה להם.
המפכ”ל לא הרגיש רע מאוד כשראה את התמונות של דמאס פיקדו מוכה בברוטליות על ידי שוטרים (זמן לא רב לפני מינויו לתפקיד). לא זכור לי שמישהו הרגיש רע מאוד כשראה את התמונות של יוסף סלמסה, וקרוב לוודאי שהמפכ”ל יודע שעד היום משפחת סלמסה לא קיבלה תשובות ממח”ש על מותו המסתורי של בנה יוסף. אבל הוא לא הרגיש רע מאוד, אלא הוסיף חטא על פשע וחיפש צידוקים לאלימות המשטרתית, ולמעשה האשים את הקורבנות באתיופיוּתם.
אלו דימויים יש למפכ”ל בראש שגורמים לו להרגיש רע מאוד כשמדובר בחרדי, ולעבור לדמגוגיה כשמדובר באתיופי? האם הוא מסוגל להיות המפקד הכללי של משטרת ישראל, או שהוא המפקד הכללי של קבוצות מסוימות במדינה?
הכותבת מרצה בקורס “זהות שחורה בחברה לבנה” באוניברסיטת בן־גוריון בנגב
פורסם במקור ב “הארץ“, 24.09.2017
