“ישבנו כל המשפחה יחד וקראנו את פרשת השבוע”, משחזרת קרן אגרנש מהרי. “דובר שם על קבלה לפני כוונה. שאלתי למה? אם אני לא מבינה משהו מלכתחילה, למה שאעשה אותו? מאותו רגע נוצר סדק ביני לבין היהדות והוא הלך והתרחב. במסורת האתיופית פועלים מתוך כוונה ואמונה עמוקה. לעומת זאת, במסורת היהודית-רבנית יש משהו טכני. עושים כדי לומר שעשינו”.
קרן, בת 26, סטודנטית להנדסה, אדריכלות ועיצוב פנים במכללת ספיר ובעלה – מוטי מוללי מקונן, בן 30 – הם צעירים ממוצא אתיופי, שגרים בקרית מלאכי. שניהם הגיעו לארץ ב-1991, התחנכו במסגרות דתיות אבל בשנים האחרונות הדת מעלה בהם סימני שאלה שמערערים על היסודות שעליהם גדלו.
עד לפני ארבע שנים קרן ניהלה אורח חיים דתי, אך המאפיין הטכני של התפילה לא נתן לה מנוח. “בבית כנסת ממלמלים במהירות את התפילה. זה בדיוק הפוך מהתפילה של סבתא שלי. היא כורעת ברך, מתפללת בנוסח משלה”, היא אומרת.
“ההורים שלנו שמחו, אבל חששו שהזכויות שלנו עלולות להיפגע”. צילום מההכנה לחתונתם של קרן ומוטי. צילומים: גדעון אגזה
“דיברתי עם חבר אוטודידקט על הרבנות מול הקייסים (כוהני הדת של ביתא ישראל. א”י)”, אומר מוטי שחוקר את הנושא זה שלוש שנים. “קראתי חומר והבנתי שהיהדות הרבנית שכחה את השורשים של עם ישראל. עצוב לגלות שהם חושבים שהקייסים שלנו רק עובדים סוציאליים. לימדו אותנו שביתא ישראל היו מנותקים מהיהדות. קראתי במקרא, השוויתי בין זרמים שיצאו מבני ישראל וראיתי שיש כמה זרמים שסותרים את הרבנות”.
“היהדות הרבנית אומרת להורים שלנו ‘אתם לא ידעתם’ או במקרה הטוב ‘זה לא הגיע אליכם'”, מוסיף מוטי. “התקבלה התורה, באו הפְרושים1, שינו ושינו. אחר כך גם חז”ל שינו ושינו. אם לא היו משנים כל כך הרבה, היינו יודעים כמוהם. משנים את חוקי המשחק ואז מאשימים את כל מי שלא משחק לפי החוקים החדשים, כופים עליו אותם”.
מפגש בכפר
במארס האחרון עשו קרן ומוטי צעד אמיץ ובחרו להתחתן אצל קייס ולא ברבנות. כעת הם גם בתהליכי הנפקת תעודת זוגיות2. לעומת רוב הזוגות המתחתנים מחוץ לרבנות מתוך גישה ליברלית, המתנגדת להתערבותם של מוסדות דתיים, קרן ומוטי בחרו בחלופה דווקא כדי להביע חיבור למסורת. חברים אחדים שלהם נקטו צעד דומה.
בשנים האחרונות יותר ויותר זוגות צעירים ממוצא אתיופי בוחרים להדגיש בחתונותיהם את הצד המסורתי. הם מקרינים קליפים המתעדים מפגש זוגי בסגנון כפרי, רוקדים עם תלבושות מסורתיות לקול כלי נגינה עתיקים. רבים גם חזרו לשמם האתיופי – בנוסף לשם הישראלי או במקומו. בחתונה אצל קייס מוטי וקרן לקחו את המגמה צעד אחד קדימה, ואף קיבלו על עצמם סיכון חברתי מסוים.
אילו תגובות קיבלתם?
קרן: “ההורים שלנו שמחו, אבל חששו שהזכויות שלנו עלולות להיפגע. היה חשש איך יוגדרו הילדים, האם יערימו עליהם קשיים כשירצו להתחתן”.
מוטי: “מבחינת ההכרה בחתונה, הקייסים והמשפחה מכירים בנו כנשואים, ומבחינת הזכויות תהיה לנו תעודה. אני לא צריך יותר מזה. אנחנו נלחמים על ערך ומוכנים לשלם מחיר. בסופו של דבר אנשים אוהבים את מי שמכבד את עצמו”.
גם החברים תמכו?
מוטי: “החברים שלי שמחו מאוד”.
קרן: “אצלי הרימו גבה. יש מתלהבים שמתרגשים ואומרים ‘איזה אומץ’, ויש את אלה שמתחילים לשאול מה עם הרבנות והזכויות. אני אומרת שהרבנות לא רלוונטית ושומעת בקול שלהם שהם חושבים שעשיתי טעות. יש גם כאלה ששואלים ‘למה לא להשתלב?’.
“חבר לעבודה ממוצא רוסי אמר לי: ‘סוף סוף מישהו עושה משהו שהוא מאמין בו, אני מקווה שתמשכו עוד אנשים. אחרי החתונה הוא אמר לי שהטקס היה מרגש, מסורתי ויוצא דופן. בלימודים קיבלתי תגובות חיוביות מחברים לא-אתיופים. דווקא חברה אתיופית, שעברה דרך ייסורים ברבנות, שאלה למה לא התחתנתי שם. אמרתי שאני לא מוכנה לעבור מה שהיא עברה. היא הגיבה בחשש וטענה שצריך לפעול כמו כולם”.
יותר ויותר זוגות צעירים ממוצא אתיופי בוחרים להדגיש בחתונותיהם את הצד המסורתי. קליפ החתונה של דסש ומיכאל
יוצאי אתיופיה שרוצים להינשא ברבנות מופנים תחילה לרב האתיופי הממונה על המחוז שלהם. הוא עושה להם “בירור יהדות” ורק אחר כך הם יכולים לפתוח תיק ברבנות בעירם. רבני ערים אחדים לא מוכנים לפתוח תיק ליוצאי אתיופיה, כי מבחינתם יהדותם מוטלת בספק.
חרדי, לך לקייס
מוטי וקרן מקווים שצעירים נוספים ילכו בדרכם. הם מאמינים שזו התשובה לחבלי הקליטה בישראל ושהבעיות נובעות מכך שעולי אתיופיה ויתרו על זהותם ותרבותם. מוטי מדגים זאת בסיפור אופייני: יום אחד הגיע לביתם מנעולן חרדי, שדיבר בהתנשאות על מידת היהדות של האתיופים. “אמרתי לו, ‘אתה לא באמת יודע מאיפה באת לפני 500 שנה. אם אתה חושב שאתה שייך לעם ישראל, לך לקייסים, הם יגיירו אותך ותוכל להצטרף לעם ישראל’. הוא היה בהלם. אני בטוח שעוררתי בו מחשבה”.
אתם חושבים שיש התעוררות בדור שלנו?
מוטי: “אני חושב שיש בלבול והתעוררות. אנשים נטשו את הזהות שלהם והמסורת שלהם. הם הבינו שזה לא עוזר להם, כי עדיין נותנים להם להרגיש לא שייכים. אנשים מעוניינים לחזור למסורת, לא רק אתיופים”.
קרן: “שאלתי חברה בוכרית אם היא עושה חינה. היא אמרה לי שאצלם לא עושים כיום ושהיא רוצה לעשות, כמו ההורים שלה. בחב”ד ראיתי אתיופים חרדים שלא מצרפים אותם למניין. חלקם אנשים שניתקו קשר עם המשפחה, שלא אוכלים מהאוכל של אמא. אני לא מבינה איך אין שם התעוררות”.
מוטי: “אלה אנשים שהתחילו עם זה בגיל צעיר. מבחינתי הם ‘חטופים’ מבחינה מנטלית. קשה לי להאשים אותם”.
מהי לדעתכם התשובה?
מוטי: “הגזענות קיימת בכל מקרה, גם אם רוצים לעצום עין. אני אומר לאתיופים, קודם כל תכירו את עצמכם. לכו תחקרו את ההורים והסבים לפני שאתם פוסלים את המסורת, ואז תחליטו בצורה מושכלת”.
קרן: “אני גאה לומר שהתחתנתי לפי מסורת עם ישראל. חקרתי, אני יודעת את האמת ואף אחד לא יכפה עלי את דעתו בנושא הכי אינטימי. אנחנו קוראים לאחדות אמיתית, המושתתת על כבודו של אדם, על סובלנות וסבלנות – מבלי לדכא ולכפות תפיסות רוחניות ומבלי לפלג על בסיס גזעי. יש מספיק ערכים ותפיסות רוחניות משותפות שאפשר לחזק למען אחדות אמיתית”.
הכל אודות ציפורה
פרופ’ אברהם מלמד, מחבר הספר “היהפוך כושי עורו: האדם השחור כ’אחר’ בתולדות התרבות היהודית”, סוקר את ההתייחסות של חכמי ישראל לשחורים. לדבריו, במדרשים על ציפורה הכושית, אשת משה, הדורשים פוסלים אפשרות שמשה אכן נשא אישה כושית. בתרגום הירושלמי לאישה כושית, המתרגם-פרשן עונה על הבעייתיות בדרך המטאפורה: כמו שהאישה הכושית שונה בצבעה משאר בנות ישראל, כך היתה ציפורה בעלת מידות טובות באופן יוצא דופן לבנות ישראל.
פרק על מעמדם ההלכתי של יהודי אתיופיה בתוכנית “העין השלישית” בערוץ 2 בהנחיית עינת פישביין
בתרגום הארץ-ישראלי, המתרגם לא מסתייג מעצם היותה של ציפורה כושית, אלא מסביר כי היתה מלכת כוש, על משה נכפה להתחתן עמה ולאחר מכן הרחיקה מעליו. אונקלוס נותן פרשנות שונה וחיובית: “אישה כושית” היא אישה יפת תואר, הוא אומר.
מי שמכם?
לפי התפיסה הרווחת, הרעה החולה ביחסים בין יהודי אתיופיה לממסד ולשאר החברה בישראל היא הגזענות. מוטי וקרן מאמינים כי שורש הבעיה נעוץ בהטלת ספק ביהדות של יוצאי אתיופיה. לדעתם, יש לכך השלכות מרחיקות לכת עלינו ועל הדורות הבאים.
הרבנות מטילה ספק ביהדות של ביתא ישראל, מכיוון שקיימו רק את התורה שבכתב ללא התוספות המאוחרות של התלמוד והמשנה. בהעדר תורה שבעל פה, הלכות מרכזיות כפי שנוסחו בגלויות האחרות – ביניהן הלכות נישואים – לא התקיימו בקרב ביתא ישראל.
מוטי: “היום, כשילדים רבים בבית ספר, מישהו אומר ‘אתה לא יהודי, מי הביא אותך לארץ?’ זה מה שלימדו אותם. אדם רוצה להתקדם, מסתכלים עליו בזלזול – יהודי שאינו יהודי. זו האווירה. אנשים חושבים שזו גזענות על בסיס צבע עור, אבל זה לא רק זה. להורים שלנו לא היה מספיק כוח מול המוסדות הממשלתיים, והרבנות מחנכת לדורות – יש לה כוח עצום וגיבוי מלא מהממשלה.
“אם האתיופים לא יהודים בעיני הרבנות, גם האשכנזים לא צריכים להיות. היהודים הם מהמזרח התיכון, כך שראשית כל הלבנים צריכים להוכיח לי שהם יהודים. אומרים שאפריקה היא ברברית, אך כל מסעות הצלב יצאו משם, אנשים באירופה היו מתאספים בקולוסיאום, כורתים ראשים ונותנים לבני אדם להילחם עם אריות. המלך והמלכה היו צופים ונהנים. אז איך יכול להיות, שבא רב משם ומטיל ספק ביהדות של ההורים שלי, של הסבים שלי, שכל כך נלחמו לשמור על היהדות שלהם?”
קרן: “דת זה לא עניין של גזע, אלא עניין של תפיסה. כשמאמצים אמונה, פועלים מתוך מחויבות עמוקה. אם מישהו בא ואומר לי שאני לא יהודייה, זו בעיה”.
“אם לא נתמודד עם זה עכשיו, זה ירדוף את הילדים שלנו”. צילום מההכנה לחתונתם של קרן ומוטי
מוטי: אם את מוסלמית, אבות אבותייך מוסלמים והחלטת להתנצר – הבן שלך יהיה נוצרי. כי דת זה לא דם, אלא השקפת עולם. החלוקה הגזעית הביאה רק אסונות לאנושות וזה מחריד שזאת התפיסה השלטת ביהדות בישראל”.
מוטי מאמין שחז”ל היו מזהים את עצמם, אילו היו מגיעים כיום לתפילה אתיופית. גם “משה הנביא” (כך הוא מכנה את משה רבנו) היה מסתייג בעיניו מצורת התפילה המקובלת בישראל. הרבנים, מצדם, היו מטילים ספק ביהדותו.
נשיקה לדודה
ב-2012 כתב הרב שרון שלום, יוצא אתיופיה, את הספר “מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה”, הספר עורר מחלוקת גדולה, בעיקר בקהילה האתיופית. שלום ביקש ליצור גשר בין ההלכה היהודית האורתודוקסית הנהוגה כיום בישראל לבין ההלכה האתיופית, מתוך כבוד לשתי המסורות. בעיניו, מצד אחד חשוב לאפשר למבוגרים מביתא ישראל לשמור על מנהגיהם מבלי לחוש שהם חוטאים. מצד שני על הדור הצעיר לכבד את הוריו, גם אם הם בוחרים לנהוג על פי ההלכה האורתודוקסית.
למשל, כאשר בחור ממוצא אתיופי מתחרד ושומר נגיעה, הוא לא ינשק את דודותיו וזה ייתפס כהתנהגות חסרת כבוד ודרך ארץ. שלום מתיר לצעיר כזה שלא לשמור נגיעה ולכבד את מנהג אבותיו, בבחינת “שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך”. קרן ומוטי ביקורתיים כלפי הרב שלום, כי מבחינתם הוא מייצג זרוע רכה של הממסד הרבני, אך מודים כי הספר משיב לחלק משאלותיהם. למשל על שאלת התפילה – שלום מתיר למבוגרים להתפלל באופן ספונטני ולא על פי הסידור.
קרן מסבירה כי בנוסח האתיופי המסורתי, המתפלל מתחיל בפתיח קבוע: “יתברך אגזיאבהר אמלכ אסראל” (יתברך אדוני אלוהי ישראל) ואת שאר התפילה מנסח באופן ספונטני. “אנחנו רוצים להבין אם הורינו באמת לא נהגו כמו שצריך”, אומר מוטי. “אנחנו (יהודי אתיופיה, א”י) מקבלים כמובן מאליו שהצד השני, היהדות הרבנית, צודק. למה? אנשים כמו יעקב נח פייטלוביץ’3 השרישו אצל הורינו את האמונה הזאת כאשר היו צעירים. הם פנו לצעירים, כי הקייסים לא היו משתפים אתם פעולה.
“רות המואבייה קיבלה עליה את דת ישראל והתקבלה לעם ישראל. אם אומרים שהיהדות היא עניין של גזע, כולנו פסולים, כולנו מואבים ואפשר להמשיך ככה לנצח. יוצאי אתיופיה שחושבים שהם ישתלבו בחברה הישראלית אם יקבלו את מרות הרבנות, טועים בענק”.
קרן: “אם לא נתמודד עם זה עכשיו, זה ירדוף את הילדים שלנו”.
“אם האתיופים לא יהודים בעיני הרבנות, גם האשכנזים לא צריכים להיות.” צילום מחתונתם של קרן ומוטי
מוטי: “אני מאמין שהרב שלום פועל מתוך כוונה טובה. הבעיה היא שבסופו של דבר הוא נוהג על פי הרבנות, והרבנות מדכאת את המסורת העתיקה. למעשה הוא נטש את מסורת אבותיו, שנשמרה במשך אלפי שנים, לטובת זרם אחר וכעת מציע פשרות למען ה’אחדות’ בעם ישראל. הבעיה היא שאחדות לא יכולה להיעשות בכפייה, אלא מתוך כבוד וסבלנות לאחר, חיזוק הערכים והתפיסות הרוחניות המשותפות. האחדות היא פיקציה. הפשרות שהוא מציע גורמות לאיבוד של חלק מהתפיסות הרוחניות”.
אבל הוא דווקא מתיר לביתא ישראל לנהוג לפי המנהגים שלהם, ומבסס זאת על מקורות קדומים בדת ההלכתית הרבנית.
מוטי: “מה המשמעות של התרת מנהגים שגם ככה נוהגים לקיים? אין לו סמכות לאסור ולהתיר. בשביל זה יש את המנהיגים הרוחניים, הקייסים. היעלה על הדעת שקייסים יתירו ויאסרו מנהגים לציונות הדתית או לחב”ד?
“האם ויתור על הזהות מצד חלק מעדות המזרח גרם להם להיות שווים יותר? הם נשלטים על ידי קבוצות אשכנזיות חרדיות. בפרשת עמנואל, למשל, לא הפלו את עדות המזרח בשל התעקשות לשמר על המסורת שלהם, אלא על בסיס מוצא. המציאות היא שיש עדיין אפליה כלפיהם.בחלק מבתי הספר הדתיים, אשר מנוהלים על ידי התפיסה הרוחנית האשכנזית, מקצים להם מכסות מסוימות על בסיס גזע. מכאן אפשר להסיק, שאנשים אשר ויתרו על תפיסות רוחניות ממוינים כעת על פי מוצאם ונשלטים על ידי קבוצות אחרות”.
פורסם במקור ב “המקום הכי חם בגיהנום“, 19.08.2015
