לפני יומיים פורסם ב”ישראל היום” כי מפקדי תחנות משטרה ייצאו לסיור באתיופיה במטרה ללמוד על חיי הקהילה האתיופית וחיי התרבות שלה, זאת כחלק משינויים שהמשטרה מבצעת לכאורה בעקבות הביקורת על פעילותה, בדגש על “לכאורה”. נסיעה לאתיופיה כהפקת לקחים היא לא פחות מיריקה בפרצוף של המוחים בחודשים האחרונים ופרס לקציני המשטרה – על חשבון משלם המיסים כמובן – שתחת פיקודם נורו צעירים יוצאי אתיופיה לשווא. הפקת לקחים לא נראית כך. הפקת לקחים אמורה לכלול שינוי יסודי בתרבות הארגונית של משטרת ישראל כלפי הקהילה.
ביקורים באתיופיה כדי ללמוד על התרבות האתיופית הפכו בשנים האחרונות לתשובת קסם לתרבות גזענית. אלא שברור לכל כי אין כל קשר בין למידה על התרבות האתיופית לאלימות והגזענות המושרשים במשטרת ישראל. בישראל יש כ-150 אלף יוצאי אתיופיה, מחציתם ילידי הארץ והם אלה אשר מהווים את חלק הארי של הצעירים שנתקלים בשוטרים.
במילים פשוטות: יוצאי אתיופיה הם ישראלים לכל דבר ועניין, הם השכנים של אותם שוטרים ואין בין התרבות האתיופית לגזענות של משטרת ישראל שום קשר. ישנה בעיה אחת – התרבות המשטרתית המאפשרת את המשך התנהלות הגזענית והאלימה כלפי אוכלוסיות שלמות. אל תטעו – משטרת ישראל יודעת את זה, אבל למה לה להתחיל מהפך ארגוני כשהיא יכולה לפנות לפתרונות עבר מגוחכים כדוגמת נסיעה לאתיופיה? יתרה מכך – למה לה לעשות זאת אם הציבור לא דורש ממנה לעשות אחרת, כאילו שמשטרה גזענית ואלימה היא נחלתן של אוכלוסיות מוחלשות בלבד.
במהלך 2017 טופלו על ידי הסניגוריה הציבורית 276 תלונות למח”ש. 193 מכלל התלונות נגנזו על ידי מח”ש, רובן מבלי שנערכה לגביהן חקירה שמוצתה עד תום. רק בתלונה אחת התקיימה חקירה שבסיומה הוחלט להעמיד את השוטרים המעורבים לדין פלילי או משמעתי. עוד עולה מהדו”ח, כי חקירה של ממש בתלונות למח”ש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה, ותוצאות החקירות שמתקיימות מתאפיינות בשיעור נמוך של מיצוי הדין עם השוטרים.
מדו”ח מבקר המדינה לשנת 2019 עולה כי משטרת ישראל ומח”ש לא מעוניינות להיפרד אחת מהשניה: ליחידת התביעות המשטרתית אין עצמאות מלאה, היא כפופה למשטרה ולמפכ”ל. בעבר כבר דובר על הצורך לנתקה מהמשטרה ולאחד אותה עם הפרקליטות באופן מלא. החלטה זו התקבלה כבר ב-2001 אך לא יושמה בפועל. 20 שנה יחידת התביעות המשטרתית מתנהלת על פי הנחיות שנועדו ל”תקופת הביניים” עד יישום ההחלטה, קרי מעברה ואיחודה באופן מלא עם הפרקליטות.
כמו כן עולה כי חלוקת העבודה בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית מתבססת על חומרת העבירה. כתוצאה מכך, רק 10% מכלל התביעות הפליליות מועברות לטיפול הפרקליטות ואילו התביעה המשטרתית מטפלת ב-90% מהתיקים הפליליים (70 אלף בשנה). כך המשטרה, מעבר להיותה הגוף החוקר, משמשת גם תובעת בהליכים פליליים. לפי מבקר המדינה, המצב כיום שבו אחת משתי הזרועות העיקריות של התביעה הפלילית פועלת בתוך המשטרה, והיא זו המנהלת את הרוב המוחלט של ההליכים הפליליים במדינה, הוא מצב יוצא דופן בעולם המשפט המקובל.
אלה הם דו”חות מ-2018 ומ-2019 שמבקרים את משטרת ישראל ואת מח”ש על אי טיפול בתלונות של אזרחים על שוטרים ועל כך שהמשטרה מעדיפה שלא יבקרו אותה אלא שהיא תבקר את עצמה. כשהמשטרה מבקרת את עצמה אלה הן התוצאות, אז מה קשורה נסיעה לאתיופיה? יש למשטרת ישראל את כל הנתונים והאמצעים שהיא צריכה אם היא רוצה לבצע שינוי.
על פי נתונים שאגודת יהודי אתיופיה קיבלה ממשטרת ישראל, מספר התיקים שנפתחו לישראלים ממוצא אתיופי בגין תקיפת שוטר גדל משנת 2014 ונשאר גבוה גם בין השנים 2017-2015. במהלך 2017-2014 העלייה מאתיופיה הייתה יחסית קטנה, לכן ניתן להניח כי הסיבה העיקרית לעלייה במספר התיקים שנפתחו לא נובעת משינוי דמוגרפי. הסבירות לפתיחת תיק משטרתי בגין תקיפת שוטר לישראלים ממוצא אתיופי גדלה ב-25% בשנים 2017-2015. בשנים 2015-2017 חלה ירידה של 6% במספר תיקי המשטרה שנפתחו לכלל האולכוסיה היהודית בהשוואה לשנים 2007-2014, אך שיעור תיקי המשטרה שנפתחו לישראלים ממוצא אתיופי גדל ב-20%.
כל אלה מוכיחים כי אין שום קשר בין נופשון באתיופיה לפרופיילינג, גזענות, תרבות של טיוח ושקר ואפליה. מה נדרש לעשות? העמדה לדין של שוטרים אלימים, הקמת ועדת חקירה חיצונית למח”ש וגינוי האמירות של ראש מח”ש קרן בן מנחם. בינתיים, אין כתב אישום נגד השוטר שירה בסלומון טקה ז”ל כבר לפני 101 ימים, המשטרה עדיין מפרה את הנחיות בג”צ בנוגע למפגינים ואנחנו סופרים קורבנות נוספים. יש פתרונות ויש דרך לשינוי, כל שחסר הוא דיאלוג אמיתי וגוף אמיץ דיו בשביל לשנות.
הכותבת היא יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה
פורסם במקור ב”הארץ“, 26.09.2019
