בפורים האחרון, תקלטתי מוזיקת פאנק בפאב השכונתי "עשן הזמן" בבאר שבע. זו היתה הזדמנות בשבילי לפזר את השיער לאפרו, ברוח

בשנים האחרונות נהיה דיבור כזה על "ייצוג". ייצוג בכנסים, בפאנלים, בארועים ואפילו בערבי תרבות. ייצוגי מיני, מגדרי, גזעי, דתי וכן

אנשים לא-כהים רואים את בני דמותם בכל מקום כל הזמן. אני, בשונה מאחרים, לא יכולה לשכור דירה איפה שאני רוצה,

בתחילת השבוע פרסם יונתן גת, פעיל מרכזי בקהילה הגאה, פוסט גזעני להפליא נגד המועמד לפריימריז של הבית היהודי, משה סלומון, בשל

ברוב השיעורים באוניברסיטה הייתי האתיופית היחידה. כשדיברו על גזענות, פעמים רבות המבט הופנה אלי ולעתים גם ציפו ממני לשאת דברים.

לעתים אני עומדת חסרת אונים אל מול גילויי הפתעה או חיבה חסרות פרופורציות אליהן אני זוכה בגלל היותי אתיופית. כמה

"מכירים את התחושה הזו שמנצלים אתכם? שמשתמשים בכם, שאנשים לבנים עושים בכם כרצונם כדי ליצור את אותה כתבה קורעת לב

קו הצבע הוא מונח שמזוהה עם אדוארד וויליאם דו בואה, מהוגי הדעות החשובים של המאה העשרים. מונח זה מתאר את הקו המפריד

לאחרונה הלכתי לתערוכת היחיד I'm Black and I'm Proud של הציירת מיכל מָמיט וורקה. וורקה למדה במוסררה והיא בוגרת שנקר.

פאנל מדרשת חנתון

Donec quam felis, ultricies nec, pellentesque eu, pretium quis, sem. Nulla consequat massa quis enim. Donec pede justo, fringilla vel,